הספדים הרב זצ”ל 002 הרב יעקב עדס
- 57 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
קטעים מתוך דבריו של רבי יעקב עדס שליט"א בעת ההלוויה[1]
פגשתי במהלך השנים המון אנשים - ואני לא אומר בלשון גוזמא - שאמרו לי - הספר 'בלבבי משכן אבנה' שינה לנו את החיים מקצה לקצה. [כשלא נדבר פה[2], אולי נחליט ללמוד את זה] יהודי אחד תיאר לי - אני נכנס לבית הכנסת, יושב וקורא את הספר הנ"ל, ופתאום שם לב שעברו כבר שעתיים... יהודי אחר אומר לי ראיתי, ויהודי נוסף אומר לי - חבר שלי סיפר לי, וכן הלאה...
אני לא יודע כמה ספרים ישנם בדורינו ששינו את הציבור כל כך כמו הספר הזה, אנשים רבים שהשתנו מהספר הזה לא מספרים את זה כל כך, אבל אני שמעתי את זה מאנשים רבים מאד, הן כאלו שסיפרו זאת על עצמם והן כאלו שסיפרו את זה על חברים שלהם.
פגשתי לפני עשרות שנים את האדמו"ר מפוריסוב - רבי עקיבא רבינוביץ זצ"ל, אדם שבעצמו היה מסתיר גדול, ונסתר גדול. וכיון שנודע לו שבצעירותו זכיתי ללמוד קצת מהצדיק הגדול רבי מנחם מענדיל רבינוביץ זצוק"ל, הוא ביקש ממני שאגיד לו על רגל אחת, מה למדתי אצלו, ואמרתי אינני יודע כלום, מעולם הוא לא אמר לי כלום, ומכל מקום, מה שעולה מתוך הדברים הוא - אדם צריך לעבוד את ה' כל ימיו במסירות נפש, ולשאוף שלאחר פטירתו, יהיה צורך לחפש עבורו מנין בשביל הלויה... ואמר לי האדמו"ר הנ"ל - גם אני כך הבנתי אותו.
אני לא זכיתי להיות בהלויה שלו, ושמעתי על פטירתו, רק לאחר כמה ימים, האדמו"ר הנ"ל היה בהלויה שלו, והוא סיפר לי, כמדומני שבאמת היו עשרים איש בערך, יחד עם ה'חברא קדישא'.
שבוע שעבר אמרו לי בתחילת השבוע להתפלל על הרב איתמר שוורץ, ולא ידעתי על מי מדברים בכלל... ורק כמה ימים אחרי זה, אמרו לי שזה המחבר של "בלבבי משכן אבנה"[3].
רוב האנשים, כשהם היו מדברים איתי על הספר הנ"ל, הייתי שואל אותם מה השם של המחבר, והם לא היו יודעים להגיד לי, וגם אני, רוב השנים לא ידעתי, וגם לאחר שאמרו לי פעם את שמו של המחבר, שכחתי, ולא היה מי שיזכיר לי.
הוא כל כך הסתיר את עצמו.
ההספד הכי גדול זה, שאין פה לוויה של חמישים אלף איש, שזה מעיד כמה הוא הסתיר את עצמו.
כתוב בפוסקים שאף על פי שאדם שציווה שלא להספיד אותו, צריך לשמוע לו, אבל אם הוא מגדולי ישראל, חובת הציבור שהוא יהיה משהו מוספד...
אני אומר - ולא רק היום אני אומר את זה, אמרתי את זה כבר הרבה שנים - שלדעתי הוא מגדולי ישראל.
ובללמד דביקות בה' יתברך, הוא מיחידי הדור.
ואולי הראשון...
הרמב"ם כותב בפירוש המשניות למסכת ברכות קרוב לסופו שכשמזדמן לו ללמד דבר מענייני האמונה בה' יתברך, זה חשוב אצלו יותר מכל מה שהוא מלמד[4].
וכמובן, זה לימוד של אמונה כפי איך שהרמב"ם מלמד אמונה... וכעי"ז היה אצל רבי שמואל הומינר זצוק"ל, וכן אצל המשגיח הגאון הקדוש רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהיה חוזר ואומר את זה להרבה אנשים - ואולי לכל מי שנכנס אצלו.
ואני אומר, אמנם אני לא מוסמך להגיד דברים כאלו, אבל כמו שהרמב"ם אומר את זה על אמונה, כך - אף שאינני יודע אם באותה מידה, אבל בכיוון הזה - ללמד דבקות בה', זה מהדברים הכי גדולים...
שמעתי כמה וכמה פעמים ממור אבי שליט"א ראש ישיבת קול יעקב ה' ישלח אצלו במהרה רפואה שלמה, בשם הדוד שלו [-אח אמו] רבי דוד הררי רפול זצ"ל שהיה קרוב לסבא שלנו רבי אברהם עדס זצוק"ל, והוא סיפר שפעם בליל כיפור, כשכולם יצאו מהבית הכנסת, נשארו שם שתי עמודי עולם, - הסבא רבי אברהם עדס זצוק"ל וחבירו רבי שאול פטרוב (?) זצוק"ל, ובתחילה, כשנשארו שם אנשים, הם ביקשו שכולם יצאו משם, ורבי דוד הנ"ל, התעקש להישאר, והם הפצירו בו לצאת - והוא אמר להם, רבותי, אני מתחייב לא לדבר שום מילה, אני לא אפריע לכם, והסכימו לו להישאר, והוא שמע אותם מדברים ואומרים - העיקר זה הבטחון בה' יתברך, עד כאן דבריהם.
ולמה באמת זה העיקר? - קטונתי מלהסביר, אבל הרי האדם כל הזמן רוצה משהו...
וכשהאדם בוטח בה'. את כל הרצונות הללו, הוא רוצה מה'... תן לי ללמוד, תן לי להתפלל, תן לי פרנסה, תן לי חברותא, תן לי ארבעת המינים, תן לי מצות, וכדומה. כל מה שהוא רוצה הן בגשמיות והן ברוחניות, זה בעצם בקשה מה', והרי שהוא דבוק כל הזמן בה'.
זה המסלול של הספר "בלבבי משכן אבנה".
ולכן אני אומר, על אף שאי אפשר לדעת את הדבר ברור, כי זה דבר שנמצא בלבבות של האנשים, אבל יתכן שהוא היה מיחידי הדור ממש ממש - ואולי האדם - שהכניס דבקות בה' בהכי הרבה אנשים שנמצאים בדורנו.
ולא זכינו שהוא ימשיך...
כשנפטר ר' שמואל רוזובסקי זצוק"ל, הספיד אותו רבי ישראל זאב גוטסמן זצוק"ל שהיה ידידו הטוב, ובתחילת דרכו, אף היה הרב'ה שלו, והוא עמד אז ובכה - רבונו של עולם, תראה כמה הוא עשה בחייו, - אם הוא היה חי עוד שנים וממשיך ככה לעשות, מה היה נהיה מעם ישראל...
למעשה צריך לבכות את אותה בכיה על הנפטר, אמנם הוא ביקש לא להאריך בהספדו, אבל הבכי כאן הוא על עם ישראל.
כמה אלפים ורבבת יש לנו היום שנלחמים להוריד את הדבקות בה' יתברך, אם זה מהשלטון, אם זה מכל מיני כיוונים שונים ומשונים, אנשים חילוניים, אנשים דתיים ואנשים חצי-דתיים, אנשים חרדים, ואנשים 'חרדים וחצי'... רחמנא ליצלן, שהם לא מבינים מה זה הדבקות.
ישנם רק יחידי יחידים שזכו והוא היה מהראשים שבהם - ואולי הראש שבהם - להנחיל את הדבקות בה' יתברך, ולדעת לעשות את זה.
זה אותו סדר יום... אבל זה סדר יום מתוך חיבור לה' יתברך... כמו שאמרתי, היה צריך להיות פה חמישים אלף איש, אבל מהצניעות והענווה שלו, זה לא כך...
... שכל אחד ישתדל כפי יכולתו בענייני הספרים, שימשיכו להוציא את הספרים שיהיו נדפסים ונלמדים ברבים לעולמי עד...
... אינני זוכר סיבה מסוימת, אבל בכל אופן אני מבקש פיוס מהנפטר אם יש משהו שצריך לבקש.
ונזכה כולנו עם כל ישראל לבשורות טובות, אמן כן יהי רצון.
[הכרזת המשפחה עם צאת הלוויה:] פשוט וברור שמי שלא טבל, שלא יגע חלילה במטה, ואין צריך לומר שכל מי שיש לו שייכות עם הכלים הטמאים, שלא יתקרב למטה.
